מילדות בשכונת התקווה ועד לפסגות המצעדים הבינלאומיים בגרמניה, בריטניה וארצות הברית. האמנית שהעניקה גאווה לדורות של יוצאי עדות המזרח וחיברה בין שירת הדיואן התימנית למקצבי הפופ והאלקטרוניקה המודרניים. סקירה של קריירה מפוארת שנקטעה בטרם עת, תוך בחינת תפקידה כשגרירה תרבותית של ישראל בעולם וההלם הלאומי עם לכתה.
בפברואר 2000 הוכה הציבור בישראל בתדהמה עם הידיעה על פטירתה של עפרה חזה בגיל 42 בלבד. לכתה בטרם עת של מי שכונתה "המדונה של המזרח" לא היה רק אירוע טרגי עבור מוקירי זכרה, אלא נקודת שבר תרבותית במדינת ישראל. חזה, שהתפתחה מילדה כישרונית בפרברי תל אביב לאחת האמניות הישראליות המצליחות ביותר בכל הזמנים בזירה הבינלאומית, הותירה אחריה חלל עצום ומורשת מוזיקלית שממשיכה להדהד גם עשורים לאחר מותה.
סיפורה של חזה מתחיל בשכונת התקווה, כבת זקונים למשפחה בת תשעה ילדים שעלתה מתימן. פריצתה הראשונה לתודעה התרחשה במסגרת "סדנת תיאטרון שכונת התקווה", שם גילה אותה המנהל האמנותי בצלאל אלוני, שהפך למנהלה האישי ולדמות המפתח בקריירה שלה לאורך שנים רבות. שיתוף הפעולה ביניהם הניב סדרת להיטים שביססו את מעמדה כזמרת הפופ המובילה של ישראל בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. שירים כמו "שיר הפרחה" (מתוך הסרט "שלאגר"), "תפילה" ו"גבריאל" הפכו אותה לדמות נערצת בכל בית, כשהיא משלבת קול קטיפתי וצלול עם חזות צנועה וכובשת.
נקודת מפנה משמעותית בקריירה המקומית שלה נרשמה בשנת 1983, כאשר ייצגה את ישראל בתחרות האירוויזיון בגרמניה עם השיר "חי". הופעתה על הבמה, כשמאחוריה מלווים בבגדים צהובים על אדמת גרמניה, נתפסה כניצחון סימבולי רב עוצמה. הזכייה במקום השני בתחרות הייתה יריית הפתיחה לקריירה בינלאומית, אך הצעד הנועז באמת הגיע ב-1984 עם צאת האלבום "שירי תימן" (Yemenite Songs).
ההחלטה להקליט אלבום המבוסס על שירת הדיואן העתיקה של יהדות תימן נחשבה בזמנו להימור מסחרי. הממסד המוזיקלי בישראל לא תמיד ידע כיצד לעכל את החיבור בין מסורת דתית למקצבים מודרניים. אולם, דווקא האלבום הזה הפך למפתח שפתח עבורה את דלתות העולם. הרמיקס לשיר "אם ננעלו", שבוצע על ידי צמד המפיקים הבריטיים Coldcut, הפך ללהיט מועדונים עולמי וטיפס לראשי המצעדים ביותר מ-15 מדינות. חזה הפכה לשגרירה של "מוזיקת עולם" עוד לפני שהמושג הפך לז'אנר מוגדר, והוכיחה כי שפה ותרבות מקומית יכולות להפוך לאוניברסליות באמצעות כישרון והפקה נכונה.
ההצלחה הבינלאומית של חזה בשלהי שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90 הייתה חסרת תקדים עבור אמנית ישראלית. היא הופיעה על הבמות החשובות בעולם, שיתפה פעולה עם אמנים כמו איגי פופ והרכב הטכנו The Sisters of Mercy, ואף הועמדה לפרס הגראמי היוקרתי. הקול שלה הפך למבוקש גם בהוליווד, שם תרמה את קולה לפסקול הסרט "נסיך מצרים" של אולפני דרימוורקס, כששרה את שיר הנושא ב-17 שפות שונות – הישג טכני ואמנותי יוצא דופן.
למרות התהילה הבינלאומית, חזה שמרה תמיד על קשר הדוק עם שורשיה הישראליים והתימניים. היא נתפסה כסמל להצלחה של ה"אחר" בחברה הישראלית – בת השכונה שהגיעה לפסגת העולם מבלי לוותר על זהותה. דמותה הקרינה תמיד אצילות, איפוק ומקצוענות ללא פשרות. המורכבות שבחייה, והפער בין הזוהר הבינלאומי לבין הצורך בשייכות ומשפחתיות, הפכו אותה לדמות שרבים חשו כלפיה קרבה עמוקה.
סופה של חזה היה פתאומי ומלא בסימני שאלה שהעסיקו את התקשורת והציבור זמן רב. אשפוזה בבית החולים תל השומר בפברואר 2000 והידרדרותה המהירה עוררו גל של תפילות ודאגה ברחבי המדינה. מותה הכה בהלם לא רק את עולם התרבות, אלא את המדינה כולה. בהלווייתה השתתפו אלפים שביקשו לחלוק כבוד אחרון לאישה שהצליחה לאחד את החברה הישראלית סביב קולה הייחודי.
מורשתה של עפרה חזה ממשיכה לחיות כיום דרך דורות של זמרים וזמרות השואבים השראה מהיכולת שלה לחבר בין מזרח למערב. היא הייתה חלוצה שהניחה את היסודות ליכולת של מוזיקה ישראלית לפרוץ גבולות ולדבר אל ליבם של מיליונים ברחבי הגלובוס. קולה של חזה נותר חקוק בזיכרון הלאומי כקול של תקווה, של פיוס ושל יופי צרוף המייצג את פניה היפות של התרבות הישראלית.
