בית המשפט העליון דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד סוכנויות נסיעות בגין אופן חיוב הלקוחות בשקלים עבור שירותי תיירות. השופט עופר גרוסקופף שלל את הטענה כי סוכני הנסיעות פועלים כנאמנים וקבע כי זכותם לגבות מחיר סופי ומוסכם לפי שער המכירה. ההחלטה מעגנת את הלגיטימיות של שיטת התמחור השקלית בענף התיירות ומסירה איום כלכלי של תביעות ענק מהחברות הפועלות בשוק.
בית המשפט העליון נתן השבוע תוקף סופי למודל הכלכלי המכונה "שקליזציה" בענף התעופה והתיירות, במסגרת דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. השופט עופר גרוסקופף קבע כי סוכנויות נסיעות הפועלות מול הלקוח הישראלי במטבע מקומי מחויבות להחזיר את הסכום השקלי המדויק ששולם בעת ביצוע ההזמנה, ללא תלות בתנודות שחלו בשער הדולר בפרק הזמן שחלף עד לביטול הטיסה. החלטה זו חותמת מאבק משפטי רחב היקף שניהלו גביר ורותי ליבוביץ נגד חברות "אמסלם טורס" ו"איסתא", ומסירה איום כלכלי של תביעות ייצוגיות שנאמדו במיליוני שקלים בגין הפרשי שערים.
התיק המשפטי, שהתנהל תחת הכותרת "ליבוביץ נגד אמסלם טורס ואיסתא", הציף למבחן שיפוטי את שאלת מעמדו המשפטי של סוכן הנסיעות. התובעים ביקשו להגדיר את הסוכן כנאמן המחזיק בכספי הלקוח עבור חברת התעופה, ועל כן טענו כי עליו להעביר ללקוח את מלוא הערך הדולרי שחברת התעופה מחזירה בעת ביטול. בית המשפט העליון דחה פרשנות זו באופן נחרץ, תוך דגש על כך שמערכת היחסים בין הסוכן ללקוח היא חוזית ומבוססת על מחיר סופי שנקבע בשקלים.
השופט גרוסקופף שולל את הגדרת סוכן הנסיעות כנאמן כספי
במהלך הדיון בבית המשפט העליון, התמקד השופט עופר גרוסקופף בניתוח מהות התקשרות בין הצדדים. השופט שלל את הטענה כי סוכנות הנסיעות מתפקדת כנאמן כספי של הלקוח. לפי קביעת בית המשפט, נאמן אינו רשאי לגבות עמלות נסתרות או לפעול ברווח מהנהנה ללא ידיעתו, בעוד שסוכני נסיעות פועלים במודל עסקי גלוי שבו הם זכאים לעמלות מחברות התעופה ולמרווחים שיווקיים. השופט הבהיר כי הסוכן הוא ספק שירות המציג ללקוח מחיר שקלי הכולל את כל מרכיבי העסקה, ובכך מסתיימת מחויבותו החוזית בתחום התמחור.
השופט ציין כי דרישת התובעים לקבל החזר לפי ערך דולרי ביום הביטול אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הצרכני הכללי. לפי דבריו, הלקוח הממוצע בישראל מנהל את חייו הכלכליים בשקלים ואינו מעוניין או אמור לעסוק בהימורים על שערי מטבע חוץ בעת רכישת כרטיס טיסה. קבלת עמדת התובעים הייתה יוצרת מצב שבו הלקוח חשוף להפסדים במידה ושער הדולר יורד, מציאות שהייתה פוגעת בוודאות הצרכנית. בית המשפט קבע כי החובה להחזיר את הסכום הנומינלי בשקלים היא המגן היעיל ביותר על המערכת הצרכנית השקלית.
בית המשפט המחוזי קבע כי הלקוח אינו צד לתנודות המטבע מול חברת התעופה
החלטת העליון נשענת על תשתית עובדתית ומשפטית שהונחה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בנובמבר 2025. השופטת הדס עובדיה דחתה באותו הליך את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לאחר שקבעה כי לא הוכחה אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות לחברי הקבוצה יוכרעו לטובתם. השופטת עובדיה הדגישה כי עוסק מחויב להחזיר ללקוח את מה ששילם בפועל, ואין בידיו זכות להפחית מהסכום, אך באותה מידה אין עליו חובה להוסיף עליו בשל שינויים חיצוניים בשוק המט"ח.
בפסק הדין המחוזי נקבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח שהמשיבות התעשרו שלא כדין על חשבון הלקוחות. הטענה כי הסוכנויות שומרות לעצמן את הפרשי השער הנוצרים בין המועד שבו הן מקבלות זיכוי דולרי מחברת התעופה לבין המועד שבו הן מזכות את הלקוח בשקלים, נדחתה. השופטת הסבירה כי מדובר בסיכון עסקי שנטלו הסוכנויות; כשם שהן עשויות להרוויח מעליית שער הדולר, הן חשופות להפסד במקרה של ירידת שער, והלקוח נותר מוגן מפני תנודות אלו בתוך הבועה השקלית של העסקה.
הוצאות משפט והדיפת דרישות לפיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט
בית המשפט המחוזי הטיל על התובעים, גביר ורותי ליבוביץ, הוצאות משפט בסך 40 אלף שקלים (20 אלף שקלים לכל אחת מהחברות "אמסלם טורס" ו"איסתא"). סכום זה משקף את הערכת בית המשפט לגבי היעדר התוחלת המשפטית שבבקשה והמשאבים שנדרשו מהחברות כדי להדוף אותה. התובעים טענו כי הסוכנויות מפרות את חוק עשיית עושר ולא במשפט בכך שהן מנצלות את הוואקום המנהלי בין הביטול להחזר, אך בתי המשפט בשתי הערכאות קבעו כי מדובר בהתנהלות מסחרית תקינה וסבירה.
עורכות הדין חגית בלייברג ודניאל מנשה וולמן, שייצגו את חברת "אמסלם טורס", הצליחו להוכיח כי החברה פועלת בשקיפות מלאה מול הלקוח. הן הציגו נתונים המראים כי אופן החיוב והזיכוי מתבצעים בערכים שקליים קבועים, דבר המקל על הצרכן את הבנת העסקה ומונע ממנו את הצורך לעקוב אחר שערי המטבע היציגים במועדים שונים. בית המשפט אימץ את הגישה לפיה ברגע שהלקוח חתם על עסקה בשקלים, זהו המגרש המשפטי שבו מתבררות זכויותיו וחובותיו, ללא זליגה למערכות יחסים חוזיות אחרות שקיימות בין הסוכן לספקים בחו"ל.
הגנה על היציבות הצרכנית במערכת תשלומים המבוססת על המטבע המקומי
השופט גרוסקופף התייחס בדיון ליעילות התפעולית של חברות התיירות מול חברות התעופה הבינלאומיות. הוא הסביר כי הדרך שבה סוכנויות מתחשבנות מול המובילים האוויריים בדולרים היא עניינן הפנימי, ואינה מייצרת זכות חוזית או מנהלית ללקוח הקצה. העובדה שחברת תעופה מחזירה לסוכן סכום דולרי אינה מחייבת את הסוכן להמיר את הסכום מחדש עבור הלקוח, שכן העסקה המקורית בין הסוכן ללקוח לא הייתה עסקת המרת מטבע אלא עסקת מכר של שירותי תיירות.
השופט הוסיף הערה עקרונית לגבי טבען של חברות התעופה, בציינו כי לא ידוע על חברת תעופה המחזירה כספים בתוספת ריבית או הצמדה ללקוחותיה. בנסיבות אלו, הדרישה מסוכן הנסיעות המקומי לספק הגנה אינפלציונית או מטבעית ללקוח נתפסה כדרישה בלתי סבירה המטילה על הסוכן נטל שאינו חלק מהסיכון המקצועי שלו. פסק הדין מחזק את הקביעה כי חובתו של הסוכן מסתכמת בהצגת כרטיס הטיסה ובמתן החזר כספי בגובה התשלום המקורי, תוך שמירה על רצף שקלי ברור.
השלכות פסק הדין על חלוקת הסיכונים הכלכליים בענף התיירות
הכרעת בית המשפט העליון מספקת ודאות משפטית קריטית לענף התיירות הישראלי, שנמצא תחת לחץ כלכלי בשנים האחרונות בשל שיבושים גלובליים וביטחוניים. לו התקבלה עמדת התובעים, סוכנויות הנסיעות היו נאלצות להפריש סכומי עתק כביטוח נגד תנודות מטבע, דבר שהיה מוביל בהכרח לייקור עמלות הטיפול ומחירי הכרטיסים לצרכן. בית המשפט זיהה כי הניסיון "לרכוב" על עליית שער הדולר באמצעות תביעה ייצוגית אינו מהווה עילה לגיטימית להתערבות בחופש החוזים שבין הסוכן ללקוח.
בכך נדחתה סופית הניסיון לייצר מנגנון של "פיצוי אוטומטי" בגין הפרשי שערים. פסק הדין מבהיר לצרכנים כי בעת רכישת שירותי תיירות בישראל בשקלים, הם קונים גם הגנה מפני התייקרות הדולר בין מועד ההזמנה למועד הביטול, אך מחיר ההגנה הזו הוא ויתור על פוטנציאל הרווח במידה והשער יעלה. איזון זה הוגדר על ידי השופט גרוסקופף כהתנהלות טובה וראויה המגנה על מערכת צרכנית שקלית יציבה.
החלטת העליון אינה משאירה פתח לעתירות נוספות בנושא זה, שכן היא מבוססת על פרשנות מהותית של חוק הגנת הצרכן וחוק התקשורת בהקשרי המטבע. נציג התובעים, עו"ד ברקאי, ניסה לטעון כי מדובר בהחזר של "ערך" ולא רק של סכום, אך בית המשפט דחה את ההבחנה הזו וקבע כי בחוזים צרכניים יומיומיים, הערך הוא הסכום הנקוב בשקלים. עם סיום ההליך, חברות התיירות אינן נדרשות לשנות את נהלי ההחזר שלהן, והן ימשיכו לזכות את לקוחותיהן בשקלים לפי התעריף המקורי ששולם ביום העסקה.
בתגובה לסיום ההליך, נמסר מצד הגורמים המשפטיים המייצגים את "אמסלם טורס" כי פסק הדין מהווה ניצחון לשלטון החוק ולשכל הישר הכלכלי. החברה הודיעה כי תמשיך לפעול על פי הסטנדרטים המקצועיים שהותוו על ידי בית המשפט, תוך מתן דגש על שירות שקוף והוגן לציבור המטיילים הישראלי. ההוצאות שנפסקו לטובת החברות ייגבו מהתובעים בהתאם להחלטת המחוזי שקיבלה כעת משנה תוקף בערכאה העליונה. התיק נסגר רשמית ואין כוונה להגיש בקשות נוספות לדיון חוזר בנושא.
