חאלד קרעאן נורה למוות בספטמבר 2025 לאחר שזוהה בטעות כשהיה בקרבת מבוקש, וגופתו מוחזקת בידי המדינה חודשים ארוכים גם לאחר שהובהר כי לא היה מעורב בפעילות טרור. שופטי בג"ץ מתחו ביקורת על השיהוי הממושך בהליכי הבדיקה והוציאו צו המורה למדינה לשחרר את הגופה לקבורה ולהשיבה לבני משפחתו של ההרוג עד סוף השבוע הקרוב. בא כוחה של המשפחה טעה בדיון כי המערכת המשפטית נותנת יד לפגיעה בזכויות אדם, בעוד נציגי המדינה הציגו את הנימוקים הביטחוניים והמנהליים שהובילו לעיכוב בהחלטה.
המבצע המבצעי בקלקיליה, שהחל באישון לילה ב-14 בספטמבר 2025, נועד להביא למעצרו של פעיל טרור מרכזי המעורב בסחר באמצעי לחימה. כוח מיחידת הגדעונים של משטרת ישראל זיהה את היעד בתוך משאית שחנתה באחת הסמטאות בעיר. לפי הדיווחים המבצעיים, הלוחמים חשו בסכנת חיים מיידית ופתחו באש לעבר המשאית. בתום חילופי האש נקבע מותם של שני יושבי הרכב. בזירה נמצא נשק מסוג "קרלו", ודוברות המשטרה מיהרה להוציא הודעה רשמית על חיסולו של "מחבל מרכזי וסוחר נשק נוסף". אלא שהתיאור המבצעי המהיר הסתיר מציאות מורכבת יותר, שהתבררה רק חודשים ארוכים לאחר מכן בין כותלי בית המשפט העליון.
יחידת הגדעונים מזהה ירי בשוגג במהלך מעצר
בדיעבד התברר כי ההרוג השני, חאלד קרעאן, היה פלסטיני בעל מעמד של תושב קבע בישראל. הוא ישב במשאית לצד יעד המעצר, אך חקירת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) שנפתחה בעקבות האירוע העלתה ממצאים שונים בתכלית מהדיווח הראשוני. חוקרי מח"ש קבעו כי קרעאן לא היה מעורב בפעילות טרור ולא היווה מטרה לירי. לפי מסקנות החקירה, הלוחמים פתחו באש לעבר המבוקש, וקרעאן, שהיה מוסתר מאחוריו בתוך חלל הרכב, נפגע מהקליעים שנועדו ליעד המעצר. החוקרים הדגישו כי הירי עצמו בוצע לפי הנהלים וכי בנסיבות המבצעיות לא היה ניתן להבחין בנוכחותו של אדם נוסף מאחורי המבוקש. החלטת מח"ש לסגור את התיק נגד הלוחמים התבססה על היעדר חשד לביצוע עבירה פלילית, תוך הגדרת מותו של קרעאן כירי בשוגג בסיטואציה מבצעית מורכבת.
המדינה משהה את השבת הגופה למרות היעדר חשד
למרות המסקנה החד-משמעית כי קרעאן איננו מחבל, גופתו נלקחה על ידי כוחות הביטחון והועברה למשמורת במתקן כליאה בישראל. משפחתו של קרעאן החלה במאמצים לאתר את מקום הימצאו מיד לאחר האירוע, אך נתקלה בחומה של חוסר ודאות. במשך שבועות לא התקבל מענה רשמי מהרשויות באשר למיקום הגופה או לסיבת החזקתה. כאשר הובהר למשפחה כי המדינה מסרבת לשחרר את הבן לקבורה, הוגשה עתירה לבג"ץ. בתגובה לעתירה ביקשה המדינה פעם אחר פעם ארכות לצורך גיבוש עמדה, תוך שהיא מציינת כי העניין נמצא בבחינה ביטחונית ומנהלית מקיפה. העיכוב המתמשך עורר תהיות באשר לשימוש בסמכות המנהלית להחזקת גופות בנסיבות שבהן הזיקה לטרור הופרכה באופן רשמי על ידי גופי החקירה של המדינה עצמה.
תקנה 133 הופכת לכלי לבחינת החזקת גופות
הדיון המשפטי התמקד בפרשנות של תקנה 133 לתקנות ההגנה (שעת חירום), המעניקה למפקד הצבאי סמכות להורות על החזקת גופות של מי שביצעו פעילות חבלנית עוינת. המדינה טענה כי ההחלטה אם להחזיק גופה לצרכי משא ומתן להשבת שבויים ונעדרים מחייבת בחינה מעמיקה של פרופיל ההרוג. במקרה של קרעאן, המדינה טענה כי נדרש זמן רב כדי לשלול כל קשר אפשרי בינו לבין ארגוני טרור, וזאת מעבר לממצאי חקירת מח"ש שהתמקדה רק בהיבט הפלילי של השוטרים היורים. נציגי הפרקליטות הסבירו כי המערכת הביטחונית פועלת לפי קריטריונים מחמירים של הקבינט המדיני-ביטחוני, ולפיהם כל גופה של פלסטיני שנהרג במהלך עימות עם כוחות הביטחון נבחנת כפוטנציאל להחזקה עד שיוכח אחרת.
השופטת כנפי שטייניץ דורשת תשובות מהפרקליטות
במהלך הדיון שנערך השבוע בבג"ץ, הביעו השופטות ביקורת חריפה על התנהלות המדינה. השופטת גילה כנפי שטייניץ פנתה לנציגי המדינה ושאלה ישירות על פשר ההמתנה הממושכת מאז ספטמבר האחרון. השופטת ציינה כי אם המידע על היות הירי שוגג היה ידוע למח"ש ולמערכת הביטחון בשלב מוקדם, אין הצדקה להמשך החזקת הגופה במשך שמונה חודשים. השופטת רות רונן הוסיפה כי המדינה מחזיקה בגופת אדם שאין לגביו כל ראיה לביצוע עבירה או פעילות טרור, וכי חלוף הזמן ללא החלטה מהווה פגיעה בלתי מידתית בכבוד המת ובזכויות בני משפחתו. השופטות הבהירו כי הציפייה מהמדינה היא לפעול במהירות סבירה, במיוחד כאשר מדובר בזכויות יסוד ובנסיבות שבהן הטעות בזיהוי כבר הוכרה רשמית.
נציגי המשפחה מאשימים את בג"ץ בשיתוף פעולה
עורכת הדין שייצגה את משפחת קרעאן לא חסכה בביקורת גם כלפי בית המשפט. בטיעוניה בפני ההרכב טענה כי העובדה שבג"ץ איפשר למדינה לבקש ארכות חוזרות ונשנות במשך חודשים ארוכים הופכת את המערכת המשפטית לשותפה לפגיעה בזכויות אדם. לדבריה, החזקת גופה של אדם חף מפשע היא מעשה שאין לו הצדקה מוסרית או משפטית, והיה על בית המשפט להוציא צו מוחלט כבר בחודשי החורף. היא הדגישה כי המשפחה נמצאת במצב של עינוי דין מתמשך, כאשר הבן מוחזק במתקן קירור מבלי שתתאפשר קבורה דתית ראויה, וזאת למרות שכל גופי החקירה כבר ידעו שלא מדובר במחבל. הטענה המרכזית של ההגנה הייתה כי המדינה משתמשת בגופות כקלפי מיקוח באופן גורף, מבלי לבצע סינון ראשוני הכרחי בין מעורבים בטרור לבין עוברי אורח שנפגעו בשוגג.
מערכת הביטחון מציגה את מורכבות הבדיקה המודיעינית
מנגד, גורמים במערכת הביטחון הסבירו כי התהליך אינו יכול להסתמך על חקירת מח"ש בלבד. לטענתם, חקירת מח"ש בוחנת אם השוטרים פעלו כשורה, אך היא אינה מעמיקה בפעילותו המודיעינית של ההרוג בעבר או בקשריו עם תשתיות טרור במרחב קלקיליה. הבדיקה שנערכה על ידי השב"כ וצה"ל נועדה לוודא שאין מידע חסוי הקושר את קרעאן לסחר בנשק או לסיוע למבוקש שאיתו ישב במשאית. המדינה טענה כי העיכוב נבע מהצורך להצליב נתונים ממספר גופי מודיעין ולוודא שהשבת הגופה לא תהווה תקדים שינוצל על ידי ארגוני טרור. לשיטת המדינה, הביטחון הלאומי והצורך בהשבת השבויים והנעדרים מחייבים משנה זהירות, גם במחיר של עיכוב זמני בהשבת גופות שזיהויין כגופות מחבלים מוטל בספק.
שחרור הגופה נקבע לסוף השבוע הקרוב
רק יממה לפני הדיון המכריע בבג"ץ, הגישה המדינה הודעה מעודכנת שבה נכתב כי לאחר השלמת כל הבדיקות, לא נמצאו ראיות המצדיקות את המשך החזקת הגופה תחת ההגדרה של "גופת מחבל". בעקבות זאת, המדינה הודיעה כי היא מסכימה לשחרר את קרעאן לקבורה. שופטי בג"ץ קיבלו את עמדת המדינה אך קצבו את הזמן לביצוע ההחלטה, ופסקו כי על המדינה להשיב את הגופה למשפחה עד סוף השבוע הנוכחי. ההחלטה חותמת מאבק משפטי של שמונה חודשים שבו עמדה למבחן מדיניות החזקת הגופות של ישראל. המקרה הנוכחי מעלה שאלות לגבי מנגנוני הבקרה הפנימיים של המשטרה והצבא במקרים שבהם טעויות זיהוי בשטח מובילות לשרשרת של החלטות מנהליות הפוגעות באזרחים או בתושבים שאינם מעורבים בלחימה.
סוגיית הנשק שנמצא בזירה נותרת ללא מענה
אחת הנקודות שנותרו מעורפלות לאורך כל ההליך הייתה נוכחותו של נשק מסוג "קרלו" במשאית. בעוד המשטרה השתמשה בנשק זה כדי לתייג את שני יושבי הרכב כסוחרי נשק מסוכנים, חקירת מח"ש העלתה כי הנשק ככל הנראה היה שייך ליעד המעצר בלבד. החזקת הגופה של קרעאן למרות הממצא הזה העלתה טענות על נטייה של המערכת לאמץ את הגרסה המבצעית הראשונית גם כאשר ראיות פורנזיות מעידות אחרת. גורמים משפטיים ציינו כי המקרה עשוי להוביל לבחינה מחדש של האופן שבו מוצאים צווי החזקה מנהליים מיד לאחר אירועים מבצעיים, מבלי להמתין למסקנות ראשוניות של גופי חקירה.
בסיומו של הדיון הורה בית המשפט למדינה להגיש דיווח על השבת הגופה מיד עם ביצועה. נציגי המשפחה הודיעו כי בכוונתם לבחון הגשת תביעת פיצויים בגין רשלנות והפרת זכויות אדם, נוכח העובדה שהמדינה הודתה בסופו של דבר כי קרעאן לא היה מחבל וכי הגופה הוחזקה ללא הצדקה חוקית מספקת. המקרה מדגיש את המתח שבין צורכי הביטחון לבין חובת המדינה לפעול לפי אמות מידה משפטיות ברורות גם בעת ניהול עימות מול אוכלוסייה פלסטינית. המדינה התחייבה להעביר את הגופה דרך אחד המחסומים בתיאום עם מנגנוני הקישור, והמשפחה נערכת לעריכת הלוויה כבר בימים הקרובים.

