בית המשפט דחה שוב ושוב את דרישת האם להתנות את המפגשים בין האב לילדיו בביצוע אבחון פסיכודיאגנוסטי למרות פסיקות חלוטות, נמשך הנתק בעקבות התעקשותה של האם להציב תנאים מוקדמים לקיום הקשר בפסק דין נחרץ קבעה השופטת כי יש לסיים את הסאגה המשפטית ולחדש את הסדרי השהייה באופן מיידי
בית המשפט לענייני משפחה בצפת קיבל לאחרונה החלטה תקדימית בנוקשותה בכל הנוגע להתנהלות דיונית בסכסוכי משמורת וזמני שהות. בפסק דין מפורט, הורתה השופטת אביבית נחמיאס על סילוקה על הסף של תביעה שהגישה אם לשני קטינים, אשר ביקשה להתנות את המשך הקשר של ילדיה עם אביהם בביצוע אבחון פסיכודיאגנוסטי לאב. החלטת בית המשפט אינה מצטמצמת רק לדחיית הבקשה גופא, אלא מהווה הצהרה משפטית כנגד התופעה של "מיחזור טענות" ושימוש לרעה בהליכי משפט כאמצעי לסיכול קשר בין הורים לילדיהם.
הפרשה, המלווה את המערכת המשפטית מאז גירושי בני הזוג בשנת 2018, חושפת מאבק משפטי עיקש וממושך שבו הילדים, המתגוררים עם אמם, עומדים במוקד של מחלוקת בלתי פסקת על זמני השהות עם אביהם. מכתבי הטענות עולה כי למרות חלוף השנים, לא הצליחו הצדדים להגיע להבנות יציבות, כאשר המערכת המשפטית נדרשת להתערב שוב ושוב בפרטי הפרטים של הסדרי הראייה.
השתלשלות המאבק המשפטי ודרישת האבחון החוזרת
כבר בשנת 2024 נדרש בית המשפט לסוגיית האבחון הפסיכודיאגנוסטי, לאחר שהאם הגישה בקשה דומה. באותה עת, לאחר בחינת מכלול הראיות והתרשמות מגורמי המקצוע, קבע בית המשפט כי אין הצדקה עניינית להטיל על האב חובה לעבור אבחון מסוג זה. השופטת ציינה כבר אז כי הבקשה נראית ככזו שנועדה לשרת מטרות זרות, ולאו דווקא את טובתם הממשית של הקטינים.
חרף החלטה חלוטה זו, הוגשה בדצמבר 2024 תביעה חדשה על ידי האם, שבה דרשה שוב את אותו הסעד בדיוק: התניית הרחבת זמני השהות של האב בביצוע האבחון המדובר. הפעם, האב לא הסתפק בכתב הגנה והגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף. בטיעוניו טען האב כי מדובר ב"תביעה ממוחזרת" המוגשת בחוסר תום לב קיצוני, שמטרתה היחידה היא להתיש אותו ולגרום לו לוותר על זכויותיו הטבעיות והחוקיות כאב.
בדיון בבית המשפט עלה פער משמעותי בין דרישות האם לבין התנהלותה שלה. פסק הדין חושף כי בעוד האם עתרה עשרות פעמים בהליכים שונים לביצוע אבחון לאב, היא עצמה סירבה לאורך השנים לכל בדיקה מקצועית שהוצעה לה, בטענה כי "יכולותיה ההוריות אינן שנויות במחלוקת". חוסר האיזון הזה עורר ביקורת נוקבת מצד השופטת נחמיאס, שציינה כי לא יעלה על הדעת שצד אחד יטיל דופי מתמיד בצד השני בזמן שהוא עצמו חומק מביקורת מקצועית דומה.
ניתוח משפטי: סילוק על הסף ושימוש לרעה בהליכים
החלטה על סילוק תביעה על הסף נחשבת לסעד קיצוני במערכת המשפט הישראלית, שכן היא נועלת את שערי בית המשפט בפני בעל דין עוד לפני שהליך ההוכחות החל. עם זאת, השופטת נחמיאס קבעה כי במקרה זה, מדובר בצעד הכרחי להגנה על יושרתה של המערכת המשפטית ועל זכויותיו של האב.
בנימוקיה הדגישה השופטת כי האם לא הצליחה להצביע על "שינוי נסיבות מהותי" מאז ההחלטה הקודמת שדחתה את דרישתה. על פי הדין בישראל, כדי לפתוח מחדש הליך בנושאי קטינים שכבר הוכרעו, על התובע להוכיח כי חל שינוי משמעותי במציאות החיים המצדיק התערבות מחודשת. השופטת קבעה כי התביעה הנוכחית היא ניסיון עקיף לעקוף החלטות קודמות ולסכל את יישומו של פסק דין חלוט.
השופטת השתמשה במילים חריפות לתיאור התנהלות האם, וכינתה אותה "ניצול לרעה של הליכי משפט". על פי פסק הדין, האם עשתה שימוש במערכת המשפטית ככלי לעיכוב והשהיית הקשר בין האב לילדיו, תוך שהיא גוררת את האב ואת המערכת להתדיינות אינסופית על טענות שכבר נדחו בעבר.
טובת הילד והרחבת זמני השהות בפועל
במרכז פסק הדין עמדה בחינת "טובת הקטינים" כפי שהשתקפה בתסקיר של העובדת הסוציאלית. בניגוד לטענות האם בדבר הצורך באבחון פסיכודיאגנוסטי כתנאי מקדים, גורמי הרווחה המליצו דווקא על הרחבת הקשר בין האב לילדים. מהתסקיר עלה כי טובת הילדים מחייבת שהות מוגברת במחיצת אביהם, מעבר למתכונת המצומצמת שהייתה נהוגה עד כה.
בעקבות המלצות אלו, הורתה השופטת לא רק על דחיית תביעת האם, אלא על יישום מיידי של הרחבת זמני השהות. לפי ההחלטה החדשה, האב יפגוש את ילדיו באמצע השבוע, ובנוסף לכך, אחת לחודש ישהו הילדים בביתו לאורך כל סוף השבוע, כולל לינה. החלטה זו מהווה צעד משמעותי בנרמול הקשר האבהי, לאחר שנים שבהן האב נאלץ להסתפק במפגשים קצרים ובפיקוח של דרישות מוקדמות מצד האם.
השופטת הבהירה כי הטלת התנאים על ידי האם אינה אלא ניסיון שליטה שמזיק לילדים. "הסעד המבוקש כולל טענות ממוחזרות, ואין ממש בטענה כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי", נכתב בפסק הדין. בכך אותת בית המשפט כי לא יאפשר עוד שימוש בבירוקרטיה משפטית או במומחים רפואיים כחסמים לקשר הורי תקין.
השלכות כלכליות וקריאה לרגיעה
כביטוי למורת רוחו של בית המשפט מהגשת התביעה הטורדנית, הושתו על האם הוצאות משפט בסך 6,000 שקל לטובת האב. פסיקת הוצאות בהיקף כזה בהחלטה על סילוק על הסף נועדה לשלוח מסר מרתיע לבעלי דין השוקלים להשתמש בבית המשפט ככלי לניגוח הצד השני בסכסוכי משפחה.
בסיום פסק הדין, בחרה השופטת נחמיאס לפנות בנימה אישית וישירה אל ההורים. היא ציינה כי לאחר תשע שנים של התדיינות משפטית מתישה, הילדים זכאים לתקופה של שקט. השופטת קראה לצדדים להניח את משקעי העבר, להימנע מעירוב הקטינים בסכסוך ולגלות אחריות הורית שתאפשר יציבות רגשית לילדים.
"הגיעה העת לתשע שנים (לפחות!) של רגיעה", חתמה השופטת את דבריה. פסק הדין מסמן גבול ברור להתנהלות משפטית לעומתית בבתי המשפט למשפחה, ומדגיש כי זכותו של ילד לקשר עם שני הוריו אינה יכולה להיות בת ערובה של דרישות חוזרות ונשנות לאבחונים ודיונים בלתי פוסקים. במקרה זה, בחר בית המשפט להעדיף את המעשה על פני המלל, ואת הקשר החי על פני הבדיקה הקלינית המאולצת.
