רשת המוקדים הרפואיים חויבה בפיצוי עתק של כ-670 אלף שקלים לאחר שסירבה להעניק טיפול דחוף למטופל שהתלונן על כאבים עזים בחזה. השופט מתח ביקורת נוקבת על החלטת הצוות להפנות את המטופל לסניף מרוחק בשל שעת הסגירה, בעוד שמצבו הקרדיאלי הלך והידרדר עד למותו. פסק הדין קובע כי המוסד הרפואי כשל בחובת הזהירות הבסיסית והעדיף שיקולים תפעוליים על פני הצלת חיים, תוך התנערות מנהלים רפואיים מחייבים.
ביקורת שיפוטית חריפה נגד רשת המרכזים הרפואיים טר"ם: "התנהלות של חנות גלידה ולא של מוסד רפואי"
רשת המוקדים הרפואיים חויבה בפיצוי עתק של כ-670 אלף שקלים לאחר שסירבה להעניק טיפול דחוף למטופל שהתלונן על כאבים עזים בחזה. השופט מתח ביקורת נוקבת על החלטת הצוות להפנות את המטופל לסניף מרוחק בשל שעת הסגירה, בעוד שמצבו הקרדיאלי הלך והידרדר עד למותו.
פסק הדין קובע כי המוסד הרפואי כשל בחובת הזהירות הבסיסית והעדיף שיקולים תפעוליים על פני הצלת חיים, תוך התנערות מנהלים רפואיים מחייבים.
בית המשפט המחוזי בלוד פרסם לאחרונה פסק דין רווי ביקורת חריפה ויוצאת דופן נגד רשת המרכזים לרפואה דחופה טר"ם. בפסק הדין, קיבל השופט צבי ויצמן את תביעתה של אלמנתו של מטופל שנפטר בעקבות רשלנות רפואית, וקבע כי המוסד כשל במילוי תפקידו הבסיסי ביותר: מתן מענה רפואי הולם ומציל חיים בזמן אמת. פסק הדין מטיל על הרשת פיצויים בסך כולל של כ-670 אלף שקלים, אך עיקרו טמון באמירות הנורמטיביות הקשות של בית המשפט בנוגע לאופן ניהול המוקדים הרפואיים הפרטיים בישראל, ובאזהרה כי שיקולי שעות עבודה וסגירה אינם יכולים לגבור על חובת הזהירות כלפי חולים הנמצאים בסכנת חיים.
הפרשה החלה בליל שבת באוקטובר 2021, כאשר המנוח, גבר בן 63, החל לסבול מכאבים עזים בחזה המקרינים לידיו. בשל החשש הכבד לאירוע לבבי, נסעו המנוח ואשתו במונית למוקד טר"ם בירושלים. עם הגיעם, בוצעו למנוח בדיקות ראשוניות, ביניהן בדיקת אק"ג, אשר פוענחו באותה עת כתקינות. למרות זאת, הצוות הרפואי החליט שלא לשחרר את המטופל לביתו ללא השגחה נוספת, ובמכתב השחרור נרשמה הנחיה חריגה: על המטופל לגשת באופן מיידי לסניף אחר של הרשת, הממוקם בשכונת רוממה, לצורך המשך השגחה וביצוע בדיקת אק"ג חוזרת.
כרוניקה של כשל אבחוני ותקשורתי
ההחלטה להעביר את המטופל בין סניפים בעיצומו של בירור קרדיאלי דחוף עמדה במוקד הדיון המשפטי. מכתב השחרור לא שיקף את חומרת המצב ולא הבהיר למנוח ולרעייתו כי חייהם תלויים בהמשך הטיפול המיידי. כפי שעלה מהראיות שהוצגו בבית המשפט, בני הזוג הם שומרי שבת, עובדה שהייתה ידועה או צריכה הייתה להיות ידועה לצוות הרפואי. מאחר שההנחיה ניתנה באופן לקוני וללא הסבר על דחיפות קריטית, ומאחר שבדיקות המעבדה הראשוניות הוצגו כתקינות, החליטו בני הזוג לחזור לביתם ברגל כדי להימנע מחילול שבת, מתוך הבנה כי ניתן להמתין עם המשך הבדיקה.
בביתם, מצבו של המנוח הלך והידרדר במהירות. בשעה 1:20 בלילה, זמן קצר לאחר חזרתם, נאלצה האישה להזעיק צוות של מגן דוד אדום. הצוות שהגיע למקום מצא את המנוח במצב של קריסה והחל בביצוע פעולות החייאה ממושכות. לאחר שהצליחו להחזיר לו דופק, הוא הובהל ליחידת הטיפול הנמרץ בבית החולים שערי צדק, שם אובחן כסובל מאוטם חריף בשריר הלב ועבר צנתור דחוף. הנזק המוחי והפיזי שנגרם לו כתוצאה מהאירוע הלבבי והחמצן שלא הגיע למוחו היה בלתי הפיך. המנוח שכב מאושפז חודשים ארוכים עד אשר הלך לעולמו באפריל 2022.
במסגרת התביעה, טענה האלמנה כי טר"ם התרשלה בכך שסגרה את המוקד ושילחה את בעלה לדרכו מבלי להשלים את הבירור הרפואי הנדרש. התובעת הדגישה כי המוסד ידע שמדובר באדם דתי המקפיד על קלה כחמורה, וכי שחרורו ללא ליווי רפואי או אמבולנס, וללא הסבר ברור שמדובר בפיקוח נפש הדוחה שבת, מהווה חריגה קיצונית מסטנדרט הרפואה המקובל. מנגד, טר"ם ניסתה להטיל את האחריות על המנוח ורעייתו, בטענה שהם בחרו שלא להישמע להוראות מכתב השחרור שקרא להם לגשת לסניף רוממה. הרשת טענה כי הצוות פעל כשורה וכי לא היה חשד מוצק לאירוע לבבי חריף באותה נקודת זמן.
המטאפורה של השופט: רפואה לעומת מסחר
השופט צבי ויצמן דחה מכל וכל את קו ההגנה של רשת טר"ם. בלב פסק הדין עומדת ביקורת חריפה על תרבות הניהול במוקד. "סניף של מתן טיפול רפואי דחוף אינו יכול לתפקד ולהתנהל כסניף של חנות גלידה, הסוגרת שעריה בשעה קבועה ללא כל התחשבות בנסיבות", כתב השופט בדברים שנועדו להדהד בכל עולם הרפואה הדחופה בקהילה. השופט קבע כי הראיות מצביעות על כך שהבירור הרפואי הופסק ונדחה לסניף אחר אך ורק בשל העובדה ששעת הסגירה של המוקד התקרבה, והצוות ביקש לסיים את משמרתו.
בית המשפט מצא כי למועמד לא נערכה בדיקת "טרופונין" – בדיקת דם קריטית המאפשרת לזהות נזק לשריר הלב בשלבים מוקדמים. השמטת הבדיקה הזו נתפסה ככשל מקצועי חמור, במיוחד כאשר התלונות הקליניות של המטופל היו מובהקות וקלאסיות לאירוע לבבי. השופט ויצמן השווה את התנהלות המוקד להתנהלותו של מנתח בחדר ניתוח, והבהיר כי כשם שמנתח אינו יכול לעזוב ניתוח באמצעו רק כיוון ששעון הנוכחות מורה על סוף המשמרת, כך רופא במוקד רפואה דחוף מחויב להשלים את האבחון של חולה בסכנת חיים עד תומו, ללא קשר לשעת הסגירה של המבנה הפיזי.
הביקורת השיפוטית התייחסה גם לחוסר הרגישות התרבותית והדתית שהפגין הצוות. השופט קבע כי על מוסד רפואי המעניק שירות לאוכלוסייה דתית בירושלים מוטלת החובה להבין כיצד הנחיותיו יפורשו בשבת. כאשר רופא משחרר מטופל שומר שבת מבלי להזעיק אמבולנס ומבלי להדגיש כי נסיעה למוקד אחר היא הכרחית להצלת חיים, הוא למעשה נותן למטופל את האפשרות לחשוב שמדובר בהליך שגרתי שניתן לדחות. מחדל זה, קבע השופט, גרם לכך שהזמן היקר שניתן היה לנצל לצורך טיפול מונע וצנתור מוקדם בוזבז על הליכה רגלית הביתה והמתנה שהובילה לאסון.
קביעת הנזק והקשר הסיבתי
בית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי ישיר בין התרשלות טר"ם לבין פטירתו של המנוח. נקבע כי אילו היה מתבצע אבחון מלא במוקד הראשון, לרבות בדיקת טרופונין ואק"ג חוזר תחת השגחה רפואית, האירוע הלבבי היה מזוהה בזמן והמנוח היה מופנה ישירות לבית חולים תחת טיפול תרופתי וניטור. ההשתהות והפסקת הטיפול באמצע הן שהובילו לקריסת המערכות ולקיצור תוחלת חייו של המנוח בנסיבות טרגיות.
חישוב הפיצויים שנפסקו כולל מספר מרכיבים מרכזיים: פיצוי בגין כאב וסבל למנוח ולמשפחתו, פיצוי על קיצור תוחלת חיים, אובדן הכנסה בשנים האבודות (מאחר שהמנוח היה בגיל עבודה) ואובדן שירותי בעל ואב. סך הנזקים הוערך בסכומים גבוהים, אך השופט החליט לנכות מהם 20% בגין "אשם תורם" של המנוח ורעייתו, בשל העובדה שבכל זאת קיבלו הנחיה לגשת למוקד אחר ובחרו לחזור לביתם. למרות הניכוי, הפיצוי הסופי הועמד על כ-540 אלף שקלים, אליהם נוספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של כ-127 אלף שקלים, מה שמביא את הסכום הכולל לכ-670 אלף שקלים.
פסק הדין שולח מסר מרתיע לרשתות הרפואה הדחופה הפועלות כגופים מסחריים. בית המשפט הבהיר כי המעמד המשפטי של מוקדים אלו אינו של "נותן שירות" גרידא, אלא של מוסד רפואי המחויב לאתיקה הרפואית ולסטנדרטים המחמירים ביותר של הצלת חיים. הניסיון של טר"ם לטעון כי הצוות פעל בתוך מסגרת שעות הפעילות נדחה בשאט נפש על ידי בית המשפט, שקבע כי הגנה על חיי אדם אינה מסתיימת עם סיבוב המפתח בדלת המרפאה.
המקרה הנוכחי מדגיש את החשיבות הקריטית של תקשורת בין רופא למטופל, במיוחד במצבי חירום. השופט ציין כי המילים שבהן משתמש רופא בעת שחרור מטופל הן בעלות משקל משפטי ורפואי כבד. העמימות שבה נקטה טר"ם, יחד עם חוסר המקצועיות באי-ביצוע בדיקות דם הכרחיות, יצרו "מלכודת מוות" עבור המנוח. פסק הדין קובע נורמה ברורה: מוקד רפואי שאינו מסוגל להשלים בירור דחוף של חולה לב, אינו יכול לשחררו ללא פתרון רפואי מלא ובטוח, ובוודאי שלא להטיל עליו את האחריות לנייד את עצמו בין סניפים בעיצומו של אירוע רפואי פעיל.
בעקבות פסק הדין, עולה השאלה בדבר הפיקוח הרגולטורי על מוקדי הרפואה הדחופה בקהילה. מומחים משפטיים מציינים כי פסק הדין של השופט ויצמן עשוי להוות עילה להנחיות חדשות מצד משרד הבריאות, שיחייבו מוקדים אלו לעמוד בנהלים מחמירים בכל הנוגע לשעות הסגירה והעברת מטופלים. המקרה הטרגי של המנוח ומשפחתו הפך לתמרור אזהרה עבור המערכת כולה, המזכיר כי מאחורי כל שעת עבודה וכל דו"ח רווח והפסד עומדים חיי אדם הדורשים מסירות ללא תנאי, ללא קשר לשעון שעל הקיר.
