החרפת העימות בין הדרג המדיני לפרקליטות הצבאית סביב חקירות הלוחמים מעניקה רוח גבית מחודשת ליוזמות החקיקה נגד מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה תומכי המהלך מנצלים את המתיחות המבצעית כדי לקדם את הפרדת סמכויות התביעה מהייעוץ, בטענה לכשלים מערכתיים בייצוג האינטרס הלאומי בעת לחימה במערכת המשפט מזהירים כי המהלך יוביל להחלשת מנגנוני הפיקוח על הרשות המבצעת ויפגע אנושות בעצמאותה של התביעה הכללית בישראל
השבוע הקרוב מסתמן כאחד הצמתים הגורליים ביותר ביחסים שבין הרשות המבצעת למערכת המשפט בעשור האחרון. המערכת הפוליטית והמשפטית נכנסו למצב של כוננות עליונה, כאשר שני מוקדי כוח-בית המשפט העליון וועדת החוקה של הכנסת-צפויים להכריע במקביל בשאלות הנוגעות לליבת סמכויות אכיפת החוק בישראל. בעוד שבאולם המעצרים ובבסיסי צה"ל הרוחות סוערות סביב חקירות לוחמים, הרי שבמישור המוסדי, המאבק תורגם למתקפה חזיתית על מבנה מוסד היועץ המשפטי לממשלה, תוך ניצול המומנטום הציבורי שנוצר סביב התנהלות הפרקליטות הצבאית.
האירוע המרכזי במישור השיפוטי יתקיים בבוקר יום שלישי, כאשר הרכב של שלושה שופטים-יעל וילנר, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ-יידרש להכריע בשתי עתירות עקרוניות המציבות את הממשלה ואת הייעוץ המשפטי משני עברי המתרס. העתירה הראשונה דורשת להורות על הרחקתה המיידית של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, מכל מעורבות או ליווי של חקירת הפצ"רית לשעבר, האלופה יפעת תומר-ירושלמי. העתירה השנייה, המגיעה מהצד הנגדי של המפה המשפטית, תוקפת את החלטתו של שר המשפטים יריב לוין למנות את נציב התלונות על השופטים בדימוס, אשר קולה, כגורם המוסמך לטפל בנושא במקומה של היועמ"שית.
המאבק על סמכויות החקירה בדרגים הבכירים
בלב המחלוקת המשפטית עומדת הטענה לניגוד עניינים מובנה וטיוח לכאורה של נסיבות הדלפת הסרטון מבסיס שדה תימן. בדרג המדיני מאשימים כי המערכת המשפטית צופפה שורות כדי להגן על בכיריה, וכי בהרב-מיארה אינה יכולה לחקור את מי שנתפסת כבת בריתה המקצועית במאבקים מול הממשלה. מנגד, בעמדת המדינה נטען כי מדובר בניסיון פוליטי להתערב בהליכי חקירה פליליים ולערער את עצמאות התביעה. השופטים שטיין ווילנר, הנחשבים לשמרנים יחסית, יידרשו לקבוע האם קיימת עילה משפטית חריגה להתערבות בשיקול דעתה של היועמ"שית בשלב כה מוקדם של הבירור.
ההחלטה של השר לוין למנות את השופט בדימוס אשר קולה נתפסת במערכת המשפט כקריאת תיגר על בלעדיותה של היועמ"שית כפרשנית המוסמכת של החוק עבור הממשלה. לוין טוען כי במצב שבו היועמ"שית עצמה מצויה ב"מניעות" בשל מעורבותה האישית או המוסדית, עליו למנות גורם חיצוני בלתי תלוי. הדיון בבג"ץ צפוי לעסוק בשאלה האם לשר המשפטים קיימת סמכות חוקית לעקוף את הייעוץ המשפטי ולמנות "תובע מיוחד" או בודק חיצוני מטעמו, צעד שנתפס על ידי מתנגדיו כראשיתו של פיצול סמכויות בפועל, עוד לפני שהושלמה החקיקה בכנסת.
המסלול המהיר בוועדת החוקה: פיצול לשלוש
בזמן שבג"ץ יתמקד בפרשת הפצ"רית, ועדת החוקה בראשות ח"כ שמחה רוטמן לא מבזבזת זמן. החל מיום שני, הוועדה תאיץ את הדיונים בהצעת החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מהלך שעבר בשבוע שעבר בקריאה טרומית במליאה. הצעת החוק הנוכחית אינה מסתפקת בפיצול המסורתי לשניים (יועץ ותובע), אלא מבקשת לבצע חלוקה משולשת: יועץ משפטי שתפקידו לייעץ לממשלה ולסייע לה בקימוש מדיניותה, תובע כללי שיעמוד בראש מערך התביעה הפלילית, ומייצג המדינה בערכאות שיהיה אחראי על הופעת המדינה בבתי המשפט.
רוטמן, המבקש לנצל את המתיחות הביטחונית והמשפטית, הבהיר כי קצב החקיקה יוכתב על ידי "צורכי השעה". בטיעוניו בפני הוועדה, הוא שם דגש על כך שריכוז הכוח הנוכחי הוא חריג בנוף הבינלאומי. לדבריו, המצב הקיים שבו אדם אחד מייעץ לממשלה על חוקיות פעולותיה ובמקביל מוסמך להורות על פתיחה בחקירה פלילית נגד חבריה, יוצר ניגוד עניינים מוסדי שאינו ניתן לגישור. הקואליציה מבקשת להציג את המהלך לא כשינוי פוליטי פרסונלי המכוון נגד בהרב-מיארה, אלא כתיקון דמוקרטי הכרחי להשבת האיזון בין הרשויות.
משבר הייצוג המשפטי ושימוש בעורכי דין פרטיים
אחד הביטויים המובהקים ביותר למשבר האמון הוא הופעתו של עורך הדין הפרטי ציון אמיר בשמו של שר המשפטים בבג"ץ. העובדה ששר המשפטים נאלץ לשכור שירותים משפטיים חיצוניים כדי לייצג את עמדתו מול עתירות לבג"ץ, מעידה על קרע עמוק שכבר אינו ניתן לאיחוי בדרכים המקובלות. לוין טוען כי המערכת המדינתית, שאמורה לשרת את הממשלה הנבחרת, הפכה לזרוע של האופוזיציה, וכי אין לו ברירה אלא לפנות למייצגים פרטיים כדי שקולו יישמע באולם הדיונים.
השר לוין השמיע ביקורת חריפה כלפי מה שהוא מכנה "מדור הבלתי מיוצגים" שבו פועלת הממשלה. לשיטתו, היועצת המשפטית לממשלה אינה רק נמנעת מייצוג עמדות הממשלה, אלא פועלת באופן אקטיבי כדי לסכלן בערכאות. הטענה המרכזית של הקואליציה היא כי מוסד היועמ"ש עבר פוליטיזציה מוחלטת, וכי הפיצול המבוקש יאפשר לממשלה לקבל ייעוץ משפטי מקצועי שתפקידו "למצוא את הדרך ליישם את המדיניות", במקום להוות חסם מתמיד לכל יוזמה של הדרג הנבחר.
הרקע לפרשת שדה תימן והשלכותיה המערכתיות
הזירוז הנוכחי של מהלכי החקיקה לא נולד בחלל ריק. הוא נשען על זעם ציבורי רחב בקרב תומכי הממשלה בעקבות הטיפול המשפטי באירועי שדה תימן. חקירת הלוחמים בחשד להתעללות בעציר ביטחוני, והדלפת הסרטון המתעד לכאורה את האירועים, נתפסו על ידי רבים בימין כפגיעה מורלית ומשפטית בצה"ל בעיצומה של מלחמה. הטענות נגד הפצ"רית לשעבר, יפעת תומר-ירושלמי, הפכו לסמל של מה שנתפס כ"משפטיזציה של הלחימה".
בקואליציה טוענים כי בהרב-מיארה העניקה גיבוי מלא לפצ"רית, גם כאשר עלו סימני שאלה קשים בנוגע לניהול החקירה ולשמירה על זכויות הנחקרים. למרות שלא הוצגו ראיות חותכות לכך שהיועמ"שית הייתה מעורבת בפרטי ההדלפה או בניסיונות טיוח, הנרטיב הפוליטי כבר התקבע. הזיקה שיצרו רוטמן ולוין בין "פרשת הפצ"רית" לבין הצורך בפיצול תפקיד היועמ"ש, נועדה להמחיש לציבור שריכוז הסמכויות בידי היועמ"שית מאפשר לה להגן על המערכת הצבאית-משפטית מפני ביקורת חיצונית, גם במקרים של כשלים חמורים.
טיעוני הנגד: חשש מפני החלשת שומרי הסף
מנגד, במערכת המשפט ובאופוזיציה רואים במהלך ניסיון בוטה להשמיד את עצמאות התביעה הכללית. המתנגדים לפיצול טוענים כי השארת סמכויות התביעה בידי גורם שיהיה כפוף פוליטית לממשלה, או מינוי יועצים משפטיים שהם "עושי דברם" של השרים, יחסלו את היכולת להיאבק בשחיתות שלטונית. החשש הוא כי פיצול התפקיד לשלושה יגרום לביזור כוח שיחליש את המערכת כולה, ויאפשר לדרג המדיני לפעול ללא רסן משפטי אפקטיבי.
במשרד המשפטים מדגישים כי הייעוץ המשפטי לממשלה אינו "עורך דין פרטי" של השרים, אלא שומר סף שתפקידו להבטיח כי הממשלה פועלת במסגרת החוק. לטענתם, ההתקפות על בהרב-מיארה הן חלק מקמפיין דה-לגיטימציה רחב שנועד להכשיר את הקרקע להשתלטות פוליטית על מינויים בשירות הציבורי. הדיון בבג"ץ ביום שלישי יהיה אפוא מבחן כוח לא רק עבור המעורבים הישירים בפרשת הפצ"רית, אלא עבור תפיסת העולם המשפטית שתנחה את מדינת ישראל בשנים הקרובות.
בסיכומו של דבר, השילוב בין הדיון הדרמטי בבג"ץ לבין האצת החקיקה בוועדת החוקה מייצר מציאות של "הכל או כלום". הממשלה, מחוזקת בתחושת דחיפות וגיבוי בבסיס הפוליטי שלה, דוהרת לעבר שינוי מבני עמוק במוסד היועמ"ש. מנגד, מערכת המשפט ניצבת בפני הכרעות קשות שיקבעו האם היא מסוגלת להמשיך ולהוות בלם ליוזמות השלטון, או שמא אנחנו עדים לתחילתו של פירוק המבנה המשפטי המוכר מאז קום המדינה. התשובות שיינתנו השבוע בין כותלי בית המשפט והכנסת יהדהדו עוד שנים ארוכות בשדה הקרב המשפטי הישראלי.
